היי. אני קארה, מטפלת בעיסוי רפואי, מוסמכת על ידי מכון וינגייט. הניסיון, טכניקות העיסוי והידע שלי על גוף האדם משמשים אותי כדי לתת לתת את הטיפול הטוב ביותר עבור כל מטופל/ת, במטרה לעזור להתגבר על האתגרים של חיי היומיום.

למה לבחור דווקא בי?

אני מקבלת כל אדם כמה שהוא, בלי קשר לגיל, משקל, מין, או מצב גופני-  

  אני מקשיבה לך - לפני ובמהלך הטיפול - כדי להשיג את התוצאות הטובו ביותר עבורך-  

 אני אוהבת את מה שאני עושה והמטרה שלי היא להשיג תוצאות עבורך: הרגעה או הקלה בכאב-  

 אני עוקבת באופן שוטף אחר מחקרים מדעיים ואני מוקסמת מההתקדמות העולמית בתחום הכאב ובמדעי הרפואה.

.אתם בידיים טובות  

מדוע רציתי להיות מטפלת בעיסוי, לאחר 20 שנה בתחום ההי-טק?

אני אישה פעילה, מלאת תשוקה לגבי תחום הריקודים והתנועה. בשנת 2012 רקדתי פעמיים בשבוע ורצתי 2-3 פעמים בשבוע (במושב נווה אילן המוקף בגבעות נפלאות עם מסלולים נהדרים). מסלולי הריצות שלי היו בדרך כלל 5-7 ק"מ.

באותה שנה מלאו לי 50, והבנתי שזמני הריצה שלי היו מספיק טובים כדי להשתתף בתחרויות במסגרת קבוצת גילי. לכן החלטתי להשתתף במספר תחרויות.

ואז עשיתי משהו טיפש.

 הגברתי בצורה קיצונית את זמני הריצה, המרחקים והמהירות.

הרגליים שלי התחילו לכאוב, והשרירים התכווצו בכל פעם שחלצתי נעליים, אבל התעלמתי מהכאב. באחד השבועות, בנוסף לאימון הקבוע שלי, השתתפתי במרתון ריקודים שנמשך כל הלילה. כפות הרגליים שלי כאבו, אבל זה לא עצר אותי מלנסות לשבור את השיא האישי שלי בריצה הבאה, בה רצתי בהר איתן, סמוך למעיין הסטף, במסלול הררי באורך 7 ק"מ.

למחרת, בקושי הצלחתי ללכת. כל צעד היה מלווה בכאב בלתי נסבל.

קבעתי לתור לאורתופד, שנתן אבחנה של "דורבן" והיפנה אותי לעשות פיזיותרפיה. הייתי אופטימית, שכן פיזיותרפיה הצליחה בעבר לעזור לי מאד, פעם במקרה של מיניסקוס קרוע (בחרתי לא לעבור את הניתוח המומלץ, וזו היתה החלטה נבונה עבורי), ופעם אחרת במקרה של קרע בגיד הכתף.

אבל הפעם, הפיזיותרפיה לא הועילה, כמו גם האבירים האורתופדים היקרים שרכשתי תקווה שיעזרו. צלעתי וקיללתי עד לשנה שלאחר מכן. וויתרתי כליל על ריצה וטיולים רגליים, למרות שהמשכתי לרקוד, מכיוון שאני מכורה לריקודים בדומה להתמכרות של אנשים אחרים לספורט.

 

הכאב המשיך, ואני התחלתי לחשוש שהכאב, למרות שסרבתי להיכנע לו, מהווה סימן לפגיעה נוספת. החלטתי לתת לפיזיותרפיה עוד סיכוי. מצאתי מטפל שעובד עם רקדנים באקדמיה למחול. הטיפול עזר במידה מסויימת, ולאחר מספר טיפולים הפיזיותרפיסט אמר שיש מספיק שיפור כדי שאמשיך לבד עם התרגילים שנתן לי.

הוא גם הציע שאנסה עיסוי רפואי (כן, סוף, סוף הגענו לעיקר!).

העיסוי הרפואי עזר בצורה ניכרת. המעסה זיהה שחלק גדול מהכאב שלי נבע מהשריר השוקתי האחורי שתומך בקשת של כף הרגל, ולא ממה שלעתים קרובות מאובחן בטעות כדורבן. הוא טיפל בי באמצעות מגוון טכניקות ולימד אותי תרגילים לביצוע בבית.

יום אחד נכנסתי לטיפול והבנתי שהרגליים כבר לא כואבות לי. המטפל שאל אותי אם יש לי עוד בעיות, ואני עניתי שכן, למעשה יש לי. כל כך התרגלתי לחיות עם כאב שכלל לא עלה בדעתי להזכיר זאת במהלך התשאול הראשוני.

סיפרתי למטפל שבזמן שירותי הצבאי, נפלתי ופגעתי בגב שלי ומאז אני סובלת מכאבי גב וצוואר כרוניים. הוא אמר "טוב, בואי נראה מה אפשר לעשות".

וזה שינה לי את החיים.

הטיפול והתרגילים גרמו להקלה משמעותית, וגם את להפנמה שאני לא חייבת לחיות עם כאב.

מאז, סקרנותי לגבי גוף האדם בכלל ופציעות בפרט, הלכה והגדלה, במיוחד בנושא פציעות הנגרמות מ"שימוש יתר" והקשר שלהן לכאב. הכאב הכרוני ממנו סבלו אנשים הקרובים אלי, שבר את ליבי אבל גם הזין את סקרנותי.

החלטתי שאני רוצה ללמוד לסייע לאנשים לחיות ללא כאב, לעזור לאחרים כפי שעזרו לי.

בחרתי ללמוד במכון ווינגייט, מכיוון שהאמנתי שמכון העוסק בספורט יספק מסלול לימודים מעשי המבוסס על מחקרים. כך הפכתי למטפלת עיסוי רפואי מוסמכת על ידי מכון ווינגייט.

 

אני אוהבת מאד את העבודה הזו, אני ממשיכה ללמוד טכניקות של עיסוי וטיפול ידני, ועוקבת אחר מחקרים בתחומים אלה וכן בתחומים של נוירולוגיה, מדע הכאב וביולוגיה.

 

--- עוד קצת אודותי ---

אני נשואה באושר ואמא לשלושה ילדים, שני כלבי גולדן ריטריבר וחתול שמנהל את הבית. אנו חברים במושב נווה אילן בהרי ירושלים.

במקור הגעתי מברוקלין, ניו יורק, ואני חיה בישראל משנת 1979.

את השירות הצבאי שלי עשיתי בנח"ל, שם היה לי מזל גדול להצטרף לגרעין שהוא גם משפחה עבורי.

כאשר גל ההיי-טק הגיע לישראל בשנות ה-90, למדתי להיות כתבת טכנית ואני עדיין עוסקת במקצוע זה, היום במשרה חלקית.

בנוסף, מילאתי תפקידים שונים ומגוונים, כולל בחקלאות (העבודה האהובה עלי היתה ברפת חלב), עבודה בבר וכמלצרית, ניקיון בתים, ניהול חנות ספרים ותקליטים, וכן עבודה כמדריכת נוער במסגרות שונות.

בורכתי!